<h1>תשב"ץ סימן תקט"ז</h1>
<h2>דף לא:</h2>
ובה"ג פי' שהנתבע יוכל לדחות עצמו ולומר לב"ד הגדול קא אזלינא אבל ר"ת פי' דכל שכן שהתובע יוכל לכוף הנתבע לילך לב"ד הגדול אם לא ירצה הנתבע משום דעבד לוה לאיש מלוה. אמנם אם הנתבע אומר אדון בעירי אין הר"ם ז"ל רגיל לכופו לילך לב"ד הגדול והוה פלוגתא דה"ג ור"ת מי יוכל לכופו ולומר לבית דין הגדול קא אזלינא לפירוש ה"ג דוקא נתבע ולפירוש ר"ת אפילו תובע. וב"ד הגדול היינו גדול הדור אבל לבית הועד היינו קהילה שיש שם שתי בתי דינין ומקל ורצועה. ואומר אני דכל תביעות לבד מהלואות והודאות כל מי שאומר נדון בבית הועד כופין אותו ודן בעירו. וראיה מפרק זה בורר מאי פריך ואומר אפילו לוה מצי מעכב. והאמר רבי אליעזר לא שנו אלא מלוה. אבל לוה כופין אותו ודן בעירו. לישני דמתניתין מיירי בשאר תביעות. ודוחק לומר דאמתניתין דפ"ק קאי דהא אוקימנא בהלואות. ועוד אמר דאפילו בהלואות מצוי לאוקומי וכגון שכופר ואומר לא הלויתני דלא שייך למימר עבד לוה לאיש מלוה אבל היכא דאמר הלויתני ופרעתיך ניחא דפריך שפיר במאי אוקימתא מתניתי' דזה בורר, אי בשאר תביעות קשה מתרויהו דכל אחד ואחד יכול לכוף חבירו לדון בעירו. ואי בהלואות מוקמת לה שהאח' אומר הלויתיך והלו' אומר אין הלויתני ופרעתי נהי דממלוה לא תקשי ליה דמצי מעכב. מכל מקום לכל הפחות מלוה תיקשי לי' היכי מצי מעכב והאמר רבי אלעזר וכו' וצ"ע בתוספות דזה בורר.
